קבוצה של בנות רוקדות ריקודי עם ברחבה המרכזית, על המדרגות יושבים כמה תלמידים ומאזינים לתלמיד אחר שמנגן בגיטרה, בחצר הפנימית מתקיים משחק כדורגל נלהב ומאחורי בית הספר זוגות, זוגות של תלמידים מטפלים בגינת הנוי…
ולכול התלמידים, אבל לכול התלמידים יש חיוך על השפתיים.
המנהלת אירית חיים רוקדת עם התלמידות
לטענת אירית חיים מנהלת בית הספר מוריה בחדרה, הסיבה לאקלים הבית ספרי החיובי נעוצה בראש ובראשונה בחברות בין המורים ובתמיכה שהם מקבלים ונותנים זה לזה: "בחצי השנה הראשונה שלי בבית הספר הייתי עסוקה בעיקר בללמוד את המקום, בחיזוק הקשרים ביני לבין צוות המורים ובגיבושם. יואל פלדשו – אשר שימש בתפקיד יושב ראש ועד הפעולה בתקופה של אתי רוקח המנהלת לשעבר – עזר לי מאוד להתאקלם בתפקיד. קצב העבודה המהיר והמדויק שלו מתאים לשלי. אנחנו מסתדרים ממש טוב ומצליחים יחד לקדם את חזון בית הספר".
אירית חיים הכניסה את הערכים המשפחתיים שהיא גדלה עליהם לתוך חדר המורים. "האחווה והמשפחתיות שנוצרו בין המורים מחלחלות אל התלמידים. התלמידים רואים שבדיוק כפי שיש תמיכה ועזרה הדדית אצל כל המורים, למרות השוני באופי שלהם, כך גם הם יכולים לחיות יחד. הילדים שלנו מגיעים לבית הספר משכונות ומשכבות שונות בחברה. התפקיד של בית ספר הוא לחבר ביניהם בחיבור אמיתי שנובע מתוך תקשורת טובה ומתוך מתן כבוד אחד לשני".
אחד מסימני ההיכר הבולטים של בית הספר, הוא מגוון החוגים הגדול שבית הספר מציע לילדים. את המגוון הזה אירית חיים הצליחה ליצור גם בעזרת רתימת התחביבים של המורים.
"כדי שנוכל להציע לילדים, הרבה חוגים פנינו לנקודות החוזק של המורים, יש לנו למשל מורה לכיתות א' ו-ב' שמעבירה חוג בישול. המורה ענת מלמדת מחול, גדעון אב הבית מעביר חוג כדורגל. החוגים מועברים בהתנדבות על חשבון זמנם הפנוי של המורים ושאר אנשי הצוות".
"אנחנו מציעים לתלמידים בחירה של שני חוגים מתוך עשרה. התלמידים יודעים שאנחנו מצפים מהם לבחור בחוג אחד שקרוב לליבם ובחוג נוסף שפותח עבורם צוהר למשהו חדש. אנחנו מסבירים לתלמידים שחשוב לבחור גם בחוגים מאתגרים, משום שצליחת האתגרים יכולה לפרוץ עבורם דרכים חדשות. בזכות התכנים המעניינים והלימוד בקבוצות קטנות נוצרת אווירה אחרת".
ענת המורה למחול מרקידה את התלמידות בהפסקה
ניר המורה להתעמלות: "לדעתי זה שהמורים מעבירים חלק מהחוגים, הוא הגורם שמחבר את כל בית הספר יחד. המורים הם לא רק מורים ואב הבית הוא לא רק אב הבית, התלמידים רואים שמעבר לתפקיד יש בן אדם שיש לו הרבה גוונים".
ענת המורה למחול: "ביום החוגים יש אפס היעדרויות, והתלמידים נלהבים להשתתף בכול אחד מהחוגים".
ניר: "יש לי תלמיד שמאובחן על הרצף האוטיסטי. הוא אף פעם לא אהב להשתתף בשיעורי חינוך גופני. כחלק מהאתגר האישי שלו הוא בחר בחוג כדורשת. היום התלמיד הזה מחכה בקוצר רוח לחוג ואפילו משתתף בכול תרגילי החימום".
ענת: "יש לי תלמידה בחוג מחול, שהיא ילדה מופנמת והיו לה קשיים חברתיים רבים, כשהיא מגיעה לחוג מחול היא הופכת לילדה שונה לחלוטין, היא פשוט פורחת. לפעמים בלילה כשאני הולכת לישון אני נזכרת בילדה זו ובשאר הבנות ואז אני אומרת לעצמי: 'אני את שלי עשיתי'".
גדעון, אב הבית, גם מעביר חוג כדורגל.
אירית חיים: "יש גם שיתופי פעולה בין המורים של החוגים השונים. במסיבת קבלת הסידור או בטקס יום הזיכרון. בזכות שיתוף הפעולה בין חוג הריקוד, לחוג הדרמה, לחוג המוסיקה – הטקסים הופכים למיוחדים ומרגשים."
ענת: "אני מרגישה תמיכה אדירה של הצוות. אני יודעת שכשאני מבקשת עזרה ממישהו אחר בצוות, אני אקבל אותה באהבה גדולה."
ניר: "גם אני חושב שהצוות המגובש והעזרה ההדדית והעובדה שהכל נעשה בנועם הם הכוח שמניע את בית הספר. החברות בין המורים היא חזקה מאוד. זאת משפחה כאן, אבל באמת משפחה."
ענת: "גם אירית היא דוגמה אישית, אני לומדת ממנה שאפשר לחשוב אחרת. יש לאירית אהבה עצומה לילדים, בהפסקות אני רואה אותה משחקת בחבל עם הילדים או רוקדת איתם. במקום לעבור על אימיילים בחדר שלה, אירית מעדיפה להיות בחוץ עם התלמידים."
ניר: ההרגשה גם אצל המורים וגם אצל הילדים היא שאין שיפוטיות. גם הילדים המורכבים ביותר מרגישים כאן שווים בין שווים, וזה עוזר מאוד לאווירה הנעימה שיש בבית הספר. האווירה החיובית, נותנת לנו המורים מוטיבציה לתרום מזמננו הפנוי."
מקהלת בית הספר
אירית: "התוכנית של החוגים הייתה קיימת עוד לפני שהגעתי לנהל את בית ספר, אני הכנסתי לתוכנית הזו חלק מהאני מאמין שלי. למשל, את החיבור לסביבה, לנוף המקומי ולטבע שחשוב לי מאוד.
"יצרתי קשר עם הסניף המקומי של החברה להגנת הטבע ויש לנו תוכנית משותפת שבה התלמידים מטפחים גבעת כורכר מקסימה שהוזנחה במשך שנים רבות. יש לנו פרויקט שנקרא "בשביל השכונה" – זהו שביל שהתלמידים תכננו, כדי שתושבי השכונה יוכלו ללכת לטייל בטבע.
יש לנו שיתוף פעולה חזק עם ה"טכנודע" שנוצר בזכות יואל פלדשו. קבוצה של 52 תלמידים נוסעת אליהם ולומדת נושאים שרלוונטיים בשבילם. אני חושבת שזה הישג מדהים, משום שפעמים רבות להורים יש קושי גדול לשלוח את הילדים לחוגים בשעות שאחרי בית ספר."
חוג אומנות
את שיפור ההישגים במיצ"ב בשפה העברית, אירית תולה בתוכניות המגוונות לעידוד קריאת ספרים. "בשלוש שנים שאני מנהלת את בית הספר עלינו בשני עשירונים בשפה. היום הממוצע שלנו 70 כשהממוצע בישראל הוא 71. מהיום שהגעתי לבית הספר היה לי חשוב לשפר את התחום של השפה. לא רק מיומנות של כתיבה וקריאה אלא גם שיח והבעה.
"אנחנו מעודדים קריאה באמצעות מגוון פעולות. למשל, כשעשינו ביקורי בית ראינו שבהרבה בתים אין לילדים ספרים, אז רכשנו ספרים באלפי שקלים. ילדים שקוראים שני ספרים בחודש מקבלים ספר במתנה. אנחנו עורכים טקס חגיגי שבו אנחנו מציינים את הקוראים המצטיינים, סופרים מגיעים לבית הספר כדי להקריא לילדים ספרים, ילדים מחתימים את ההורים שלהם כאשר הם מסיימים לקרוא ספר וכדומה…
"בעקבות כל הפעילויות האלו, אנחנו רואים שהילדים מגיעים יותר לספרייה. לא מזמן בדקתי כמה ספרים הילדים קראו, וראיתי שבמשך שבועיים הילדים קראו 1225 ספרים".
גם מבחינת האקלים החינוכי, בית ספר מוריה הגיע להישגים גבוהים והיום הוא נמצא מעל הממוצע הארצי. "האקלים החיובי הוא תוצאה של שפה חדשה שהשתרשה בכול בית הספר. מדובר בעבודה בלתי פוסקת, משום שדברים שקורים בתוך הבתים של התלמידים מחלחלים לבית הספר. התפקיד שלי ושל הצוות הוא להיות עם האצבע על הדופק, לשים לב לתנודות ולתת מענים".
"חלק משגרות העבודה של בית הספר הוא שבכול שכבה הצוות החינוכי מתכנס לעתים תכופות. אנחנו מדברים על דברים שנעשו עד עכשיו, ועל דברים שצריך לעשות כדי לשפר תחומים מסוימים. אנחנו לא רק מכבים שריפות או מפיקים לקחים מאירועים שקרו, אלא מתכננים קדימה."
"אני מאמינה שבית הספר הגיע למצב שבו אפשר לחלום על ההישגים הבאים. בכול הזדמנות אני אומרת לתלמידים שלי: "כשאתם תהיו גדולים אתם תהיו הרופאים שיטפלו בנו, אתם תהיו המדענים שישנו את ההיסטוריה, אתם תהיו האנשים שיושבים בממשלה… עכשיו אתם לא כל כך מאמינים לי, אבל אני יודעת שזה מה שיקרה".
