"אנחנו לא מסננים אף תלמיד. כולם יכולים ללמוד אצלנו בשבח מופת, ולמרות האתגרים הרבים אני גאה לומר שאנחנו מצליחים להגיע להישגים גבוהים". מקס סיוון, מנהל בית ספר שבח מופת, מספר על התהליך שבית ספר עבר מהקמתו, דרך טראומת פיגוע הדולפינריום ועד להפיכתו לבית ספר מעורר השראה.

מקס סיוון מנהל בית ספר שבח מופת

בסיוע של מתנדבים

"בית ספר שבח מופת שהוקם בשנת 1942 ברחוב המסגר בתל אביב, היה בתחילת דרכו בית ספר מקצועי. בשנת 2001 פיגוע הדולפינריום חולל טראומה גדולה בביה"ס, הפיגוע גבה את חייהם של שבעה תלמידים ועשרים תלמידים נפצעו. בעקבות הפיגוע הגיעו לסייע לבית הספר ד"ר יוסי ורדי ומתנדבים מהחברה האזרחית. כך נוצר וועד הפעולה הראשון נוצר ואפשר לומר שמוועד הפעולה הזה נולדה עמותת תובנות בחינוך."

היום לומדים בבית הספר כ-680 תלמידים, רובם אינם מתל אביב. יש לנו מגמות כמו סייבר, בינה מלאכותית, ביוטכנולוגיה…  את כל המגמות המדעיות וגם מגמות אומנות וקולנוע. יש לנו שיתופי פעולה עם מתנדבים מהחברה באזרחית וגם עם הצבא כמו למשל יחידת 8200 וחיל הים. רבים מהתלמידים שלנו בוחרים לשרת בחיל הים."

100% זכאות לבגרות

"למרות שיש לנו הרבה תלמידים שהם עולים חדשים וישנם תלמידים שהגיעו אלינו כשהם מתמודדים עם אתגרים מורכבים – בשנת תשע"ד, על פי נתוני המיצ"ב, אנחנו נמצאים בעשירון העליון. כבר הרבה שנים אנחנו עומדים על 100 אחוזי זכאות לתעודת בגרות – כולם ניגשים וכולם עוברים. אנחנו לא מוותרים על אף אחד. ממוצעי הציונים שלנו גבוהים מאוד בהשוואה לשאר בתי הספר בארץ.

"כשהגעתי לנהל את בית הספר, החלפתי מנהל נפלא וממוצע הזכאים לתעודת בגרות היה 83%. השאלה הראשונה ששאלתי את הצוות הייתה למה רק 83% למה לא 100%?. אחד המורים אמר לי: 'יש אצלנו גם עולים חדשים שנמצאים רק שנה או שנתיים בארץ'. כשבועיים אחרי השיחה הזו, כינסתי את המורים ואמרתי דבר כזה: 83% של זכאים לבגרות זה בעצם אומר שיש לנו 70% תלמידים שיכולים ללמוד בכוחות עצמם. אני צריך אתכם בשביל 30% הנותרים. אם נעבוד קשה איתם, בשנה הבאה יהיה לנו מאה אחוזי זכאות לבגרות.

"את המסר הזה המשכתי לטפטף בלי הפסקה. בנוסף עקבנו אחרי ההתקדמות של התלמידים באמצעות טבלת אקסל שבה רשמנו את  כל המקצועות של כול תלמיד. את המקצועות שבהם התלמיד נכשל צבעתי בצבע אדום. בכול מקצוע אדום נפגשתי עם המורה של המקצוע ושאלתי אותו לכמה שעות הילד זקוק כדי לעבור בהצלחה את הבגרות. את שעות התקן הפכתי לשעות פרטניות והמורה ישב עם התלמיד. ככה נהגתי עם כל התלמידים שהיו זקוקים לעזרה. בסוף השנה קיבלנו תוצאה של 97% זכאות לבגרות ומרגע שהגענו לתוצאה הזו, האחוזים רק עלו."

קפיצה לגובה וגם קפיצה לרוחק

"באותה תקופה לא הייתי שלם עם ההחלטה הזו. בעיניי, בגרויות הן קפיצה לרוחק כשאנחנו צריכים גם קפיצה לגובה. היום אנחנו יודעים לשלב בין הקפיצה לגובה לבין הקפיצה לרוחק. מכיוון שהתלמידים שלנו באים מרחוק אנחנו מקיימים את כל החוגים בבית הספר ממחול דרך מוזיקה. אני גאה לומר שיש לנו מצטיינים בספורט, אלופים באולימפיאדות בינלאומיות במתמטיקה ובמחשבים. תלמידים שהם טאלנטים לכול דבר ועניין. יש לנו הרבה ימים שבהם אנחנו עושים האקתונים. מי שרוצה לומד, ומי שרוצה משתתף בהאקתונים בנושאים שונים כמו למשל: חדשנות חינוכית, פגיעה באינטרנט וכדומה. יש לנו הרבה מורים טובים שבאים מבחוץ ומנחים את התלמידים.

"יש לנו מרכז יזמות שבו התלמידים מתחלקים לקבוצות וכול קבוצה בוחרת מיזם לעבוד עליו.  קבוצה אחת המציאה 'שעון חכם'. ברגע שהאדם שעונד את השעון נופל, השעון שולח הודעות ומתקשר לבקש עזרה. קבוצה אחרת פיתחה מערכת VR שמאפשרת לתלמידים חולים שנמצאים בבית או בבית החולים, להשתתף בשיעור שנערך בכיתה. אחד מהבוגרים שלנו כבר הספיק לעשות אקזיט… עד היום הוא מחובר מאוד לביה"ס ומגיע לעזור לתלמידים."  

בית ספר של אמינות ושקיפות

"לפני שלוש שנים, עריית תל אביב החליטה לסגור את בית הספר. יצאנו להפגנות והנושא שלנו אף נדון באחת מישיבות הממשלה. בסופה של הישיבה ראש הממשלה אמר: 'בי"ס שבח מופת לא ייסגר'. בסופו של דבר מצאו לנו שטח, הצלחנו לאסוף סכום כסף יפה, והתחלנו לעבוד על התכנון של בית הספר. בפעם הראשונה שהסתכלתי על הפרוגרמה – ראיתי כיתות, ראיתי מסדרונות והכול אטום, חשוך וסגור. אמרתי לבית ספר כזה אנחנו לא מוכנים לעבור. לאחר  שבועיים של סירוב קיבלנו אישור לעשות דברים בדרך שלנו.

"הראיתי לאדריכלים תמונות מבית ספר בסן דייגו שביקרתי בו. הדבר הכי חשוב שראיתי בבית הספר היה נושא האמינות. אין גדר לביה"ס ואין שומר, הילדים יכולים לצאת מבית הספר כרצונם. תלמיד יכול להיכנס לחדר צילום, לקחת מצלמה, לצלם ולהחזיר. תלמיד אחר יכול להשתמש בלפטופ של בית הספר מתי שהוא רוצה. אני זוכר ששאלתי את אחד המורים: 'מה קורה אם התלמיד יגנוב ציוד יקר?' והמורה ענה לי: 'אז נגמרו לו החיים'. ככה הבנתי שיש משהו מאוד עמוק בתפיסת העולם של בית הספר.

"רצינו לשדר אמינות ופתיחות כמו בבית הספר בסן דייגו, לכן כל הכיתות שקופות ובכול כיתה יש חדר נפרד עבור המורה. את הישיבות אנחנו מנהלים באמצע הלובי סביב שולחן גדול. הילדים יכולים להקשיב לשיחות וגם להשתתף בהן. אנחנו משתדלים להיות כמה שיותר שקופים כלפי התלמידים, וזה גם מה שאנחנו דורשים מהתלמידים שלנו… היום אני יכול לומר לכם שהאמון והאמינות עובדים נפלא."