הולכות רחוק' הוא לא ספר עלילתי רגיל אלא מקבץ סיפורים אנושיים יוצאי דופן, שנכתבו ע"י תלמידות בית הספר ביאליק – רוגוזין בת"א, סיפורים המתארים בגוף ראשון את המסעות הארוכים והמורכבים אשר עברו התלמידות יחד עם אמותיהן בדרך הארוכה מאריתריאה למדינת ישראל. הרקע למסעות היה הרצון של אותן אימהות להתאחד עם בני זוגן אשר נמלטו מאריתריאה ומצאו מקלט בישראל. הזיכרונות והעדויות שחוו הנערות, שהיו אז ילדות רכות בשנים, לא ישאירו אף קורא אדיש ולא יותירו אף עין יבשה. המסעות המפרכים היו רוויים ברגעים מצמררים, בתקיפות מיניות, גילויי אלימות, רעב, פחד ואימה.
סיפורה של ארסמה, אשר הייתה בת 7 בלבד כאשר יצאה אל המסע מאפריקה לישראל לפני כ-12 שנים, הוא דוגמא אחת מיני רבות: ". שמעתי סיפורים רבים על נשים שנאנסו במסע במצרים, חלקן נכנסו להריון מהאונס ונאלצו לעבור הפלה בארץ. אני זוכרת מקרים רבים שקרו לנו, אבל אני לא אספר עליהם עכשיו כי זה פשוט לא יגמר. " זיכרונות שכאלו אינם אמורים להיות מנת חלקן של ילדות רכות בפרט ושל אף אדם באשר הוא אדם בכלל. יוסן, תלמידה נוספת אשר נטלה חלק במיזם החשוב, מעידה בסיפורה האישית כיצד הוצא להורג אדם מול עיניה ביריות, יוסן אגב הייתה אז בת 5 שנים בלבד. אתחברתה למיזם, העונה לשם סינית, ניסו לחטוף בדרכה ארצה, על מנת למכרה ולשלוח אותה לגורל אכזר של שפחת מין ועבודה בזנות.
לצד סיפוריהן של הילדות ישנן את האימהות, אשר צלחו את המסע באומץ ובתעצומות נפש יוצאת דופן, עם התמודדויות בלתי אפשריות ודאגה מתמדת – הכול על מנת להעניק לילדיהן סיכוי לעתיד טוב יותר.
הספר 'הולכות רחוק' הוא למעשה וקודם כל הצדעה של הנערות לאמותיהן, אשר הגנו עליהן בחירוף נפש של ממש ועשו את כל אשר ביכולתן, כולל מסע בתנאים בלתי אנושיים, למען עתידן.
הסיפורים המצמררים והנוגעים ללב כאחד, של התלמידות אשר הגיעו ארצה מאריתריאה, נכתבו במסגרת סדנת כתיבה מיוחדת בבית הספר ביאליק-רוגוזין בת"א בניהולו של ג'לאל טוחי, שתלמידיו הם ילדי פליטים, מבקשי מקלט ומהגרי עבודה, תחת הנחייתה של המורה לספרות אסנת וינקלר-רפופורט. הסדנה כללה שבעה מפגשים אשר עסקו בזיכרונות ובנרטיב המסע כפי שהוא נצרב בתודעה של כל נערה ונערה.
העלאת זיכרונות שכאלו, שחלקן טראומות ילדות של ממש, אינה דבר מובן מאליו, שיתוף עדויות אישיות שכאלו מעיד על התהליך אשר עברו הנערות ועל נפשות בוגרות, חזקות ואמיצות.
