יהודה אטלס מקריא את שירו "והילד הזה הוא פליט".

יהודה אטלס מקריא את שירו "והילד הזה הוא פליט".

"עוֹד כְּשֶׁהָיִיתִי בַּבֶּטֶן, אִמָּא מְסַפֶּרֶת,
 אָבִי הָלַךְ לִחְיוֹת עִם אִשָּׁה אַחֶרֶת.
 הָלַךְ וְאַף פַּעַם לֹא חָזַר
 וְלָכֵן בִּשְׁבִילִי הוּא אָדָם זָר.
 כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שָׁלוֹשׁ, לִפְנֵי שֶׁזָּכַרְתִּי אֶת פָּנֶיהָ,
 אִמָּא בָּרְחָה לְסוּדָן מֵאֵרִיתְרֵאָה.
 הִשְׁאִירָה אוֹתִי אֵצֶל סָבְתָא בְּבִקְתָּה בַּכְּפָר,
 וּבֶן אַרְבַּע כְּבָר הָיִיתִי רוֹעֵה בָּקָר.
 הָאָרֶץ הַהִיא שֶׁשְּׁמָהּ אֵרִיתְרֵאָה,
 יָדוּעַ, הִיא אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ
 בָּהּ, בֵּין הַשְּׁאָר, כָּל אֶזְרָח חַיָּב
 לִהְיוֹת חַיָּל בַּצָּבָא רֹב חַיָּיו".

נושא ילדי הפליטים ומהגרי העבודה עלה בתובנט השנה בכמה הרצאות בולטות. עם החלטות הגירוש שמאיימות על הפליטים וילדיהם – התרגשנו להכיר ולשמוע את סיפורם של האנשים שפועלים בהתנדבות כדי לעזור לילדים הפליטים.

הסופר ואיש הרוח יהודה אטלס, מחבר "והילד הזה הוא אני", קרא בכנס את יצירתו האחרונה בנושא – "והילד הזה הוא פליט". אטלס, המעורב בפעילות התנדבותית בבתי ספר רבים, ריגש את קהל הדוברים כשסיפר את סיפורו של נער אריתראי בן 15 שבדרך לישראל חווה דברים שילד לא אמור לחוות. שירו של אטלס והדיון הער בעקבותיו המחישו כמה חשוב שלא להפקיר כעת את גורלם של הפליטים וילדיהם.

סמדר שמעיה, מנהלת אשכול גנים לילדי הפליטים – "הירדן כנרת" בדרום תל אביב, תיארה את התפתחות הגנים ואת הדרך בה הם מספקים עולם מוגן ושמור לילדים. האשכול הוקם לפני שלוש שנים ומונה כיום 385 ילדים בגילאי 3-6. הורי הילדים מגיעים מ-20 ארצות מוצא שונות. 80% הם ילדי פליטים מאריתריאה. כתוצאה מתנאי הגידול בבית ובמסגרות הבייביסיטר הילדים מגיעים למערכת החינוך עם פערים וקשיים בתחומים השונים – שפתי, רגשי, התנהגותי ומוטורי. הצוות החינוכי בתהליך ארוך ומסור מעניקים להם מקום שפוי, רגוע ויציב, חממה לימודית שתאפשר להם להמשיך בדרך.

לדברי שמעיה, דגש רב מושם על הקשר עם ההורים – היכרות עימם ועם התרבויות השונות ורכישת אמונם. לאחר איתור הצרכים השונים של הילדים, מנסים בסיוע מתנדבים רבים להעניק את הפתרונות הראויים. כך לדוגמא, קלינאית תקשורת מתנדבת בגנים למתן מענה לצמצום הפערים השפתיים. שמעיה הדגישה את האתגרים הרבים שבדרך וגם את הניצחונות הקטנים כאשר רואים את הילדים הולכים ונפתחים, צוברים ביטחון ומוצאים את זהותם האישית. המוטו של "יצירת אווירה ביתית וחמימה מתוך אמונה כי תחושת מוגנות וביטחון, באמצעות סביבות למידה מיומנות, מאפשרות התפתחות תקינה וצמצום הפערים" ימשיך להוביל את הפעילות גם בעתיד.