ראיון עם רינת שפטניצקי זמיר, מנהלת בית ספר 'גיורא יוספטל' בעיר מגדל העמק. החזון החינוכי של רינת שפטניצקי זמיר נולד כבר בצעירותה: "אחי היה ילד בעייתי מאוד, אני זוכרת שלאחר כל אספת הורים, אימא שלי הייתה בוכה בגלל הציונים הנמוכים וההתנהגות שלו. בסופו של דבר אימא שלי לקחה את אחי לאבחונים והמאבחנת אמרה לה: 'הילד שלך מחונן הוא מתנהג כך כי משעמם לו בבית הספר… היום אחי הוא עורך דין מצליח ומרצה באוניברסיטה'". התובנה הזו, שלכול ילד יש פוטנציאל – גם אם לפעמים הוא מוסתר מאחורי התנהגות מאתגרת, מלווה את רינת זמיר בכול הקריירה המקצועית שלה. ספרי לי על הימים הראשונים בבית הספר? "כשהגעתי ל'גיורא יוספטל', לפני תשע שנים, הוא היה בסכנת סגירה, לא היה רישום לכיתות א', בית ספר נחשב 'אדום' והאקלים היה מורכב מאוד… ידעתי שאני לוקחת על עצמי אתגר רציני מאוד". אז איך מתחילים? "קודם כול מטפחים את צוות המורים. לתפקיד המנהלת הגעתי עם ניסיון של שנים בפיתוח יכולות ומסוגלות דרך אימון אישי. רציתי להנחיל את הגישה הזו גם בבית הספר אבל ידעתי שכדי שהאימון יצליח, המורים חייבים להאמין במסוגלות של הילדים ולהגביה את הציפיות שלהם. הדבר הראשון שעשיתי הוא לגרום לצוות החינוכי להאמין בעצמם ולהאמין בילדים. עשיתי את זה בעזרת המודל של 'פדגוגיה אימונית', שעל קצה המזלג אומרת שכול קושי הוא בעצם אתגר". זו פעם ראשונה שאני שומעת את צמד המילים המסקרן 'פדגוגיה אימונית' את יכולה להסביר למה הכוונה? "הפדגוגיה האימונית אומרת שכל אחד מאתנו בוחר את היעדים שבהם הוא רוצה להצליח ומשתמש בחוזקות שלו כדי להשיג את היעדים האלו. לפני שהתחלנו לעבוד עם הילדים בשיטה הזו, הצוות עבר את התהליך בעצמו בליווי של ד"ר כרמית כהן. "בנוסף לתהליך האישי ולהשתלמויות רבות בנושא, הצוות עבר הכשרה מקצועית כמו למשל: שיעורים מתוקשבים, הכנת מצגות בפאואר פוינט, עבודה בענן וכדומה.

בתחום המתוקשב התקדמנו ממקום 190 מתוך 200 לבית ספר מוביל ברמה הארצית. עשינו מיפוי הוליסטי, נתנו מענים רגשיים לתלמידים, שיפרנו את מראה בית הספר ולאט לאט התחלנו לקטוף את ההצלחות. לאורך כל המסע הזה המסר שלי לצוות החינוכי היה: "אני מאמינה בכם ואני רואה ומעריכה את העבודה הקשה שאתם עושים". "את התהליך חיזקנו על ידי 'למידה מהצלחות' כלומר ניתחנו כל שינוי חיובי שקרה כמו למשל, המעבר ללוחות חכמים, הלמידה המתוקשבת, שיפור האקלים וכדומה. הניתוח התרכז בלמידת הדברים הטובים שהובילו לשינוי וכיצד אפשר ליישם אותם באתגרים אחרים." כיצד הפדגוגיה האימונית באה לידי ביטוי עם הילדים? "קביעת יעדים אישיים היא כאמור הבסיס לכול הפדגוגיה. כל תלמיד בוחר את היעד שהוא רוצה להגיע אליו. היעדים לא חייבים להיות קשורים לציונים… גם להגיע בזמן לבית הספר הוא יעד ראוי. לאחר מכן התלמיד רושם אלו פעולות הוא צריך לעשות כדי לעמוד ביעד – לדוגמה, לכוון שעון לשעה מוקדמת יותר, לסדר מערכת יום קודם, להכין את הבגדים על הכיסא. "היעד האישי הוא תמיד חיובי משום שהמוח שלנו לא רואה מילים שליליות. לדוגמה במקום 'לא להפריע בכיתה' הילד כותב: להקשיב למורה, להגיע מוכן לכיתה… התהליך מלווה בשיחות עם המורים ועם חברי הכיתה שעוזרות לתלמיד להכיר את החוזקות שבהן הוא יכול להשתמש כדי להשיג את היעדים שלו. רוב הילדים יודעים להגיד "מהם הדברים שלא טובים אצלם והתפקיד שלנו הוא לעזור להם למצוא את הדברים הטובים. אני מלמדת את הילדים שאין ילד שהוא טוב בהכול אבל אצל כל ילד יש כמה תכונות טובות שבהן הוא יכול להיעזר. לדוגמה קבוצה של תלמידים הפיקה יחד סרט, אז יש תלמידה שמעדיפה להחזיק את ה'בום' וילד אחר טוב בכתיבת התסריט וילדה אחרת אוהבת לשחק.

הילדים לומדים שכקבוצה יש להם כוח משום שהם משלימים ועוזרים זה לזה." מה קורה כשילד נכשל בהשגת היעד, הרי תחושת התסכול יכולה לגרום לו להפסיק לנסות? "זו הסיבה שאנחנו מקפידים על כך שהיעדים יהיו ברי השגה. מדובר בצעדים קטנים וכול הישג נחגג. אנחנו גם מלמדים את הילדים שכישלון הוא חלק מההצלחה. הילדים לומדים לא לוותר ולנסות שוב ושוב. בכול שבוע, הילדים כותבים רפלקציה; 'איזה אתגר היה לי קשה, מה היה קל יותר, האם אני יכול לקבוע יעד חדש שיהיה לי קל יותר ליישם'. כול היעדים מותאמים לכוחות של הילד. כל הצלחה נחגגת באמצעות מדליה, תעודה או פרסים קטנים. "הילדים בבית הספר מקבלים תמיכה חזקה בעזרה שפע של מענים רגשיים כמו: שיעורי יוגה, ריפוי באומנות, לימודי דרמה ותיאטרון, השתתפות בחבורת זמר, מדיטציות דמיון מודרך ועוד." מה התפקיד של המורים בתוך הפדגוגיה האימונית? "המורים הם מתווכים, מנטורים שמקשיבים לילדים, משוחחים איתם, עוזרים להם למצוא את החוזקות וללמוד מההצלחות שלהם. המורים גם צריכים לעמוד ביעדים הפדגוגיים והאקלימיים על פי תוכנית העבודה של תובנות בחינוך ועל פי הקריטריונים של משרד החינוך. "כל מורה בונה לעצמו יעד כיתתי. למשל, שבמבחן הבא במתמטיקה הממוצע הכיתתי יהיה בין 80 ל-100. המורה רושם מהן החוזקות של הכיתה שבהן הוא יוכל להיעזר כדי לעמוד ביעד, והוא גם משתמש בחוזקות של מורים אחרים כדי להגיע ליעד. יש בבית הספר ערבות הדדית גדולה בין המורים והם תומכים ועוזרים זה לזה להשיג את היעדים הכיתתיים והבית ספריים. "כל מורה לוקח את הפדגוגיה האימונית למקומות יצירתיים שמתאימים ליכולות שלו, ואפשר להגיד שכול המורים הפנימו את הקשר בין הצבת יעדים לבין ההישגים. "לפני כמה ימים ערכנו ישיבה חגיגית עם כל צוות המורים. מירה מיטל ומור דר מתובנות בחינוך השתתפו בישיבה. תלינו בחדר תמונות מתוכניות שונות שנעשו בבית הספר וכול מורה דיברה על התוכנית שהכי עזרה לה. הישיבה הזו, שבה למדנו מההצלחות שקרו במשך 8 השנים האחרונות – הייתה מעצימה מאוד. המורות התלהבו מהלמידה מההצלחות והייתה אווירה נפלאה, תחושה של גאוות יחידה והוקרה על העבודה הקשה של הצוות. אנחנו מלאים באנרגיה חיובית להשגת היעדים לשנה הבאה שהצבנו עם תובנות בחינוך. מבחינתי תובנות מעניקה לנו מטריית תמיכה רחבה והיא גם מהדקת את התהליכים ומזקקת אותם".