לדרוש, להעצים ולהתייחס בכבוד

ראיון עם מרי סעאדי ח'ל, מנהלת בית ספר אחווה בחיפה. לאחר חמש שנים בבית הספר, מה היה לדעתך האתגר הגדול ביותר בשינוי שרצית לחולל? "באותה תקופה, אחד הדברים הבולטים ביותר היה שצוות המורים מתמודד עם שחיקה גדולה. השחיקה הזו, בשילוב האתגרים הפדגוגיים והאתגרים האקלימיים, גרמו לצוות לאבד את האמון ביכולות שלהם וכתוצאה מכך ביכולות של התלמידים. הבנתי שברגע שהמורים יאמינו שהם מסוגלים לשפר את המצב של התלמידים השינוי יתחיל לקרות. "היום, אני יכולה לומר שההשקעה הכי טובה של מנהל, היא ההשקעה בצוות החינוכי שלו משום שהמורים הם אלו שבסופו של דבר עובדים עם הילדים על בסיס יום יומי. התחלתי להאציל סמכויות והרחבתי את התפקידים של המורים בהתאם ליכולות שלהם. "בנוסף להעצמת המורים, עברנו תהליך של גיבוש הצוות כמו למשל למידת עמיתים – תהליך שמאפשר למורים ללמוד זה מזה ולתמוך אחד בשני. אני מקפידה לשמור על אווירה פתוחה ועל יחסים טובים – אני אמנם דורשת יותר מהמורים שלי, אבל אני גם מבינה שכול מורה מביא איתו לכיתה משהו שונה, ולכן הוא צריך ללמד בהתאם לאופי וליכולות האישיות שלו. הנוסחה שלי היא לדרוש, להעצים ולהתייחס בכבוד בהתאם לאופי של אותו מורה." הכניסה החדשה של בית הספר.

ומבחינת התלמידים? "בזכות המיפוי ההוליסטי של תובנות בחינוך, גילינו לא רק את האתגרים אלא גם את החוזקות של התלמידים. למשל ראינו שבבית ספר יש הרבה תלמידים שחזקים בספורט ולכן התחלנו להכניס חוגי ספורט כגון: טניס, טאקוונדו, כדורגל, כדורסל, ריקוד ועוד. יש לנו גם חוג דרבוקות שאהוב מאוד על התלמידים. "מבחינת הפדגוגיה אפשר לומר שבעזרת חלוקת נכונה של שעות התקן ושל משאבים, אנחנו מצליחים לתת ליווי פדגוגי לכול תלמיד. בדרך כלל כל כיתה מחולקת לשתי קבוצות לימוד, כך שהמורים מלמדים פחות תלמידים – דבר שמאפשר למורה להגיע לכול תלמיד. ויש לנו גם תוכניות לתלמידים מצטיינים כמו תוכנית אמירים. "חוגי הספורט, הלמידה בקבוצות קטנות והעובדה שאנחנו מכוונים מאוד ל"למידה דיפרנציאלית" בתוך הכיתות, עוזרים לתלמידים למצוא את מקומם ולקבל מענים לצרכים קוגניטיביים ולימודיים. הדיאלוג בין המורים לתלמידים השתנה לדיאלוג מעצים ואמפתי, אנחנו רואים שינוי בתפיסת הערך העצמי של התלמידים, אבל הדרך עוד ארוכה בשינוי האמונות השליליות של התלמידים בנוגע לעצמם." איזו מכול התוכניות בבית הספר הכי מרגשת אותך? "יש חוג סקווש שמתקיים באוניברסיטת חיפה ובו משתתפים תלמידים יהודים ותלמידים ערבים. פעמיים בשבוע, 15 תלמידים נוסעים לאוניברסיטה. מדובר בחוג ספורטיבי שמאפשר לתלמידים ערבים ויהודים להכיר אחד את השני, החוג הוא מעין בסיס ליצירת חיים משותפים. בנוסף הביקור הקבוע של התלמידים באוניברסיטה עוזר להם להכיר את המתחם ואני מקווה שבעתיד הם ירצו ללמוד באוניברסיטה. "אני חייבת להגיד שבלי המעטפת המקצועית והחברית של צוות תובנות בחינוך, לא הייתי יכולה להגשים את כל התוכניות. המיפוי ההוליסטי, כתיבת התוכניות הפדגוגיות ותוכניות העצמה, גילוי החוזקות של התלמידים ושל המורים, הבדיקה והמעקב אחרי כל מטרה שהצבנו – הם המשאבים שעזרו לי לחולל שינוי בבית הספר."

"תובנות בחינוך גם עוזרת לנו לגייס מתנדבים מהקהילה. המתנדבים הם גורם משמעותי מאוד להצלחת בית הספר. למשל, בעזרת הסטודנטים של 'פרח' פתחנו מרכז למידה לכיתות ו' עד ח'. התלמידים מתחלקים לקבוצות למידה ומקבלים תגבור בלימודי הערבית, המתמטיקה, האנגלית והעברית". "תובנות בחינוך מלווים אותי כבר ארבע שנים ואני חייבת להגיד שבלי הסיוע של הצוות לא היינו מצליחים להגיע להישגים האלו." האם את מרגישה שינוי גם מבחינת האמון של ההורים בבית הספר? "גם כאן מדובר בתהליך ארוך ואיטי שהבסיס שלו הוא מדיניות דלת פתוחה להורים. אנחנו מקפידים לשתף את ההורים, להזמין אותם לשיחות ולחשוב יחד עמם כיצד אפשר לעזור לילדים להמשיך ולהתקדם… אנחנו בהחלט רואים שיפור באמון שההורים נותנים לנו." איך היית רוצה לראות את בית הספר בעוד כמה שנים? "אני רוצה לראות תלמידים שמרגישים טוב ביחס לעצמם וביחס להישגים שלהם. אני רוצה לראות תלמידים שהם מנהיגים רהוטים שיודעים מה הם רוצים ועובדים קשה כדי להשיג את הרצון שלהם. אני רוצה לראות מורים שאיכפת להם, שאוהבים את העבודה שלהם והם חדורי מוטיבציה לקדם את התלמידים. אני רוצה שבית הספר יהיה מקום שיחבר בין תלמידים, מורים וקהילה."

שתפו את הפוסט

פוסטים נוספים

דילוג לתוכן