"ואפשר לראות את התקווה כמין עוגן, שנזרק מתוך קיום חנוק ונואש לעבר עתיד טוב וחופשי יותר. לעבר מציאות שעדיין איננה קיימת, שרובה עשוי ממשאלות לב. מדמיון. העוגן נזרק ונאחז בקרקע העתיד, והאדם, ולפעמים חברה שלמה, מתחילים למשוך את עצמם אליו. זה מעשה אופטימי: היכולת להשליך את העוגן הדמיוני אל מעבר לנסיבות המוחשיות והשרירותיות מעידה על כך שבנפשו של האדם שמעז לקוות יש עדיין מקום אחד שהוא חופשי, מקום שאיש לא הצליח לדכא אותו, ולא לזהם" (דויד גרוסמן)
בימים קשים אלו, אנחנו ב"תובנות בחינוך" בחרנו לשלוח עוגן של תקווה למשפחות ובעיקר לילדים שעוברים טלטלה אולי מהגדולות שיעברו בחייהם. לכן יצרנו "רצועת למידה" לילדים ממושב זמרת, מושב מעוטף עזה שתושביו פונו אל מלון "פבליקה" בהרצליה. במלון מתגוררים כ-330 איש, מתוכם כ-50 ילדים וילדות בגילאי בית ספר יסודי שנותרו ללא שגרה ומסגרת. ביחד עם המתנדבים שלנו מחברות ההייטק המובילות במשק הישראלי (מייקרוסופט, אפל, קליק, אלגוסק, וורינט ועוד) וארגונים כמו "נא לגעת" ומדעטק הגענו במשך שמונה ימים והעברנו שעת למידה.
הבחירה בלמידה לא הייתה אקראית, ראינו בה דרך לחזק את התלמידים והתלמידות. מעבר ליצירת שגרה, רצינו לייצר תחושת מסוגלות, חוויות הצלחה שיישארו איתן לאורך היום, ולהפוך אותם לאקטיביים לגבי המציאות שלהם ככל שניתן.
אז מה עמד לנגד עינינו כשניגשנו למשימה?
- הקהילה- עבדנו עם קהילה אחת קבועה, בחרנו קהילה הומוגנית בה לחוסן הקהילתי יש יתרון, עם התקדמות הימים ובזכות הקשר עם מנהלת המרכז ממשרד החינוך ידענו להגיד את הצרכים של הילדים, מי צריכה מתנדב צמוד, ומי צריך עבודה קבוצתית. ידענו להגיע מי הצטרף למשפחת השכול ומי ממעגלי פגיעות רחוקים יותר. יצרנו אמון עם הקהילה ומתוך האמון יכלנו ליצור את השגרה ששאפנו אליה.
- המתנדבים- כמו כולם בתקופה זו, גם אנחנו נחשפנו לנכונות והמסירות של המתנדבים שלנו ממגוון חברות הייטק שהגיעו עם רגישות אין קץ. לפני ההגעה למרכז למידה כל מתנדב/ת עברו הכשרה על ידי המנהלת הפדגוגית ומנהלת תחום הליווי רגשי שלנו. הם קיבלו יחידות הוראה סדורות, חומרים פדגוגיים והגיעו מוכנים ללמידה. יחד עם זאת קיבלו טיפים איך ועל מה לדבר עם הילדים. לדוגמא: ביקשנו מהמתנדבים לא לשאול אותם "איך אתם מרגישים?" אלא "מה עשית היום?", במידה ותלמיד הביע קושי או מצוקה צריך להחזיק ביחד איתו תקווה ולו הקטנה ביותר "הצבא עכשיו עושה הכל על מנת שתוכלו לחזור בביטחון לבתים שלכם", "עכשיו אתם במקום מוגן ובטוח".
- צניעות ואחריות- המתנדבים ואנחנו הגענו עם ענווה גדולה, ידענו שלא נוכל להבין מה התלמידים והוריהם עוברים, ידענו שלא נוכל לטפל בנפש שלהם באופן שירפא אותה, ידענו שאנחנו מגיעים להעניק שעה וחצי אחרת שאולי תישאר איתם ואולי לא אך לבטח תיצור עבורם שגרה שבה חווים הצלחה, מרחיבים את תחושת המסוגלות ופוגשים עיניים טובות.
שמחים על ההזדמנות, לראות את הילדים מתאמצים ומצליחים, לראות מפגשים משמעותיים בין המתנדבים לילדים שהבינו את גודל המעשה, שהרגישו שבאו בשבילם ועבורם, את ההורים ששמחים על השגרה שנוצרה עבור ילדיהם, אלו היו ימים מרגשים- מעשה אופטימי.
אנחנו נמשיך לפעול למען חוסנם של תלמידים ותלמידות בישראל, נערכים ל"יום שאחרי" ומקווים לימים טובים ויפים יותר עבור הילדים המיוחדים שפגשנו ועבור כל מדינת ישראל.
