תקופת הקורונה – השפעות על היבטים רגשיים וחברתיים

מגפת הקורונה עצרה את שגרת החיים המוכרת ולמעשה עצרה את העולם כולו מלכת. שערי בתי הספר וגני הילדים ננעלו ואוכלוסיית התלמידים בישראל מצאה עצמה שוהה בבית במשך שבועות ארוכים. מבט על ההיבטים החברתיים והרגשיים אשר נבעו מן השהייה הארוכה בבית הבידוד החברת הכפוי והניתוק ממסגרת בית הספר.

העולם שאנו חיים בו השתנה והפעם זו לא קלישאה שחוקה, אלא עובדה ממשית שכולנו עדיין חווים ומרגישים היטב. לסגירתם של שערי בתי הספר השפעה גדולה הרבה יותר מאשר האספקט הלימודי – בית הספר מהווה מסגרת חברתית ואף סוג של סביבה מוגנת המאפשרת לילדים להתפתח, לרכוש כישורים חברתיים, תקשורת עם הסביבה ועוד…אם בתקופת הסגר הראשון עוד דובר על חיזוק הקשר המשפחתי בשל השהות יחד בבתים הרי ככל שהזמן בבית התמשך צפו על פני השטח בעיות רבות – הן בשל השהות הממושכת בבית (מתחים, כעס, לחצים) והן בשל הניתוק החברתי (תחושת בדידות, דיכאון, חרדות ואף נשירה מן הלמידה).


הבעיה מורכבת שבעתיים כאשר לוקחים בחשבון את העובדה כי בתי הספר והמערכות השונות בחינוך וברווחה, מערכות אשר תפקידן לאתר, לדווח ולסייע לילדים בסיכון, לא ממש תפקדו במלוא מובן המילה – בתקופת הסגרים בפרט ובזמן מגפת הקורונה בכלל – כך שניתן רק לנחש את מספר התלמידים אשר היו זקוקים לעזרה ותמיכה וחמקו מעיני המערכת.
זה לא סוד כי אין ולא יהיה תחליף לקשר בין התלמיד ובין המחנכת או המחנך – צוותי ההוראה הם לרוב הראשונים להבחין בשינויים העוברים על הילד, שינויים אשר יכולים להעיד על בעיות בבית, בעיות חברתיות ולעתים אפילו בעיות קשות ומורכבות יותר כאלימות, ניצול וכדו'.

באופן לא מפתיע התלמידים אשר נמצאים בסיכון הרב ביותר לפגיעה בשל השפעות הקורונה הם תלמידים אשר נמצאים בקבוצות מיעוט (למשל ילדי עולים או ילדי מהגרי עבודה), תלמידים המגיעים מסביבה של עוני ומצוקה או כאלו אשר מתמודדים עם מוגבלויות שונות – עלינו לפקוח עיניים על כולם אך לתת שימת לב מיוחדת לאותם תלמידים אשר נמצאים בסביבה רגישה יותר.


ההשפעות של הקורונה ילוו אותנו עוד הרבה מאוד זמן, התפקיד שלנו, נשות ואנשי החינוך, חשוב במיוחד – עלינו להיערך בהתאם – הן לחזרה לשגרה והן לאפשרות לא דמיונית בכלל של חזרה ללמידה מרחוק בשל גל נוסף. על כל תלמיד לדעת כי יש לו כתובת בבית הספר, שיש לו גב ומענה רגשי. לקרבה, לאמפטיה וליחס האישי חשיבות גדולה כנראה יותר מאי פעם – כי רק כך נוכל לעשות את תפקידנו החשוב ביותר – להיות שם בשבילם.

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

פוסטים נוספים