"צמחתי בבית ספר 'שבח מופת' – הייתי מורה לחינוך גופני, מחנכת, סגנית מנהל ומנהלת חטיבה עליונה. עבדתי עם שלושה מנהלים שונים והמתנות הכי גדולות שהם נתנו לי, מעבר להצבת האתגרים ולפיתוח המקצועי, היו: הקשבה, תמיכה, וגיבוי מלא. המתנות האלו אפשרו את הצמיחה האישית שלי כמורה ולאחר מכן כמנהלת. לאורך כל הדרך הרגשתי שמאמינים בי ואת האמונה החזקה הזו אני רוצה להעביר לצוותים החינוכיים שעמם אני עובדת בבתי הספר השונים." מירה מיטל מימין ומיטל משומר מנהלת בית ספר חנה סנש באור עקיבא בראיון עם מירה מיטל, המנהלת הפדגוגית בתובנות בחינוך, היא מספרת על התהליכים המיוחדים שהוטמעו בבית הספר שבח מופת בתחום הפדגוגיה. תהליכים שהם כיום חלק מהמודל של עמותת תובנות בחינוך ואותם היא שואפת להטמיע בתרבות האירגונית בבתי הספר. בתחילת דרכו בשנות השבעים, בית ספר שבח מופת היה בית ספר מקצועי שהעניק לבוגריו תעודת סיום במקצועות כגון: נגרות, חשמלאות, מכונאות רכב וכדומה.

תלמידים רבים הגיעו לבית הספר לאחר שהם נפלטו ממוסדות לימוד אחרים. מירה, שהייתה אז מורה לחינוך גופני, ידעה ששיעורי החינוך הגופני יכולים להיות כלי נהדר לעידוד המוטיבציה של התלמידים להגיע להישגים גבוהים יותר. עם גל העלייה, בתחילת שנות התשעים, הגיעו לבית הספר שבח מופת תלמידים רבים מחבר העמים ובית הספר כולו עבר מהפך. פוטנציאל היכולות של התלמידים והמשפחות שהגיעו, הוביל לשינוי החזון הבית ספרי והכתיב את הצורך בשינוי כל התרבות האירגונית בבית הספר. "באותה תקופה ד”ר אבי בנבנישתי, ניהל את בית הספר והוא דוגמה מצוינת למנהל שמאתגר, מאציל סמכויות ומבזר תפקידים. ד"ר בנבנישתי האמין בצוות שלו ונתן גיבוי מלא גם כשנעשו טעויות. הפיתוח המקצועי והאישי של הצוות היה המנוף להגשמת מטרות העל של בית הספר." תלמידי בית ספר שבח מופת מופיעים בכנס Tedexs youth. "לבית הספר היה חזון מעורר השראה שהתבטא בחיי היום יום, כשהמוטו לאורך כל הדרך בכל תחום היה השאיפה למצוינות. בבית הספר למדו עולים חדשים לצד עולים וותיקים וקומץ תלמידים ישראלים. כדי לתת מענה מדויק לכולם, נדרשה התייחסות ייחודית לכל קבוצת תלמידים על פי אפיונם ועל פי הרמה הלימודית שלהם. מטבע הדברים את האפיונים המיוחדים של קבוצות התלמידים היינו צריכים להתאים לדרישות מהמורים. השאיפה למצוינות בית ספרית הולידה תוכנית אישית לכול תלמיד. המטרה הייתה שכול ילד ייצא מבית הספר עם תעודת בגרות איכותית שמכבדת אותו גם מבחינת ההישגים וגם מבחינת הערכים וההתנהגות. "הרעיון היה לזהות את הפוטנציאל של האוכלוסייה המגוונת שהגיעה לבית הספר, ולהבין באלו תחומים אפשר למצות באופן המיטבי ביותר את יכולות התלמידים. מעבר למקצועות הקיימים הכנסנו לבית הספר מגמות לימוד כמו אלקטרוניקה, רובוטיקה, מחשבים, מדעים וכדומה, כשבכולם טופחה השאיפה למצוינות. תלמידי שבח מופת בכנס חדשנות בלמידה לצורך מימוש השינוי נדרש היה לבנות "שדרה ניהולית" מוצקה וקבועה שראשיתה ברכזי מקצוע. המטרה העיקרית הייתה להניע ולהעצים את כל הצוות החינוכי ולגייס את כול המורים כדי שירגישו שותפים למהפך. במערכת השעות נקבעו שגרות עבודה קבועות ששימשו כ"גלגלים של המכונה" שמניעה באופן קבוע את התהליך החוזר והנשנה של המעקב אחר התלמידים, הצפת בעיות, ביצוע התאמות לאור ניתוח מצב קיים וכדומה. "התמזל מזלי ועבדתי עם אנשים מעוררי השראה. החתירה למצוינות הייתה לא רק של מנהל, של סגן או של מורה כזה או אחר אלא של כולם. ידענו שמבית הספר הזה צריכה לצאת בשורה – השם 'שבח מופת' חייב להצדיק את עצמו."

כשמירה מונתה למנהלת החטיבה העליונה, וכחלק מהחתירה למצוינות, היא החלה ליישם את עקרונות הניהול שהיא חוותה בעצמה – "לנהל אנשים, לגרום להם להאמין בך ולרוץ איתך זו המשימה הכי קשה שיש. משום שאני מאמינה שהמפתח ליצירת שיתופי פעולה הוא הקשבה, קיימתי מדיניות של דלת פתוחה כל הזמן. יחד עם הצבת דרישות גבוהות, השתדלתי להיות רגישה לרגשות של המורים בתוך בית הספר וגם מחוצה לו. ידעתי שחשוב לא לטאטא בעיות מתחת לשטיח אלא להציף אותן ולטפל בהן. "כיום, אחד מהתפקידים הכי חשובים בעיניי הוא ליצור את קשרי האמון בין המנהל או המנהלת לבין צוות המורים. כדי לעשות זאת אני נעזרת בכלים שרכשתי במהלך השנים. בסופו של יום ביה"ס נמדד על פי ההישגים שלו והבסיס הוא פדגוגיה. אני מאמינה שבתי הספר צריכים לדבר על ההישגים, לדחוף למעלה כל ילד או ילדה מהמקום שבו הם נמצאים, לעודד מסוגלות של מורים ולעודד מסוגלות של תלמידים, לסמן מטרות גבוהות ולדבר על סיפורי הצלחה שהם המאיץ והאנרגיות לעבודה התהליכית והמתמשכת. "מלבד ההקשבה והתמיכה חשוב גם להאיר בזרקור חזק את הדברים החיוביים שקורים בבית הספר. זה יכול להיות באמצעות פרסום בחדר מורים, מכתב הערכה למורה ספציפי, הוצאת עלון שמעדכן את ההורים וכדומה." לומדים בספריית בית ספר בעבודתה כמנהלת פדגוגית מטעם תובנות בחינוך, מקפידה מירה על בנייה מדויקת של תוכנית עבודה עם המנהל ועם הצוותים החינוכיים. התוכנית כוללת קביעת יעדים מדידים והצבת 'מטרות על' בכול מקצוע. העבודה הפדגוגית שמירה מטמיעה בבתי הספר היא עבודה סדורה ושיטתית שמתנהלת על ציר שנתי, כאשר התפוקות נמדדות ביחידות זמן קבועות מראש. במקביל, לאורך כל השנה, הצוותים החינוכיים מאתרים תלמידים: נכשלים, מתקדמים ומצטיינים ונותנים לכול תלמיד את המענה שמתאים לו בהלימה לשונות שקיימת בכיתה. "ברגע שהצוות מאמין בתרבות הארגונית הפדגוגית הכוללת גם את העצירה, המדידה והמשוב אפשר לחולל שינוי עצום. כל רכז מקצוע חייב להאמין בדרך, רק כך הוא יוכל לשכנע מורים אחרים. חשוב שהמוטיבציה תהייה גבוהה כדי שגם כשיש משברים, הרכז המקצועי יוכל למצוא דרכים עוקפות שיסחפו בחזרה את המורים ואת התלמידים". "לפני כמה ימים אחת המורות אמרה לי: 'פתאום הבנתי שהילדים בכיתה יודעים כבר לקרוא ואנחנו רק בנובמבר, אז יכול להיות שאני עושה משהו נכון'. האמירה שלה ריגשה אותי מאוד. בדיוק בשביל המורים האלו אני רצה במשך כל כך הרבה שנים בין בתי הספר."